SuperBadimpression 

 

עמוד ראשי  |  פרינט  |  כתיבה  |   צור קשר

שלי, שלך, שלנו

במבטא בוכרי כבד היא הייתה מספרת לכולם שהיא מדיום ומתקשרת עם רוחות, עד שמישהו אמר לה שהיא בכלל אקסטרה-לארג'. היא לא אמרה כלום רק תלתה מודעה במסעדה שמתחת לבית שלה "ברכה - מדיום".

היא ידעה על כולם הכול, מה הם אוכלים, כמה שילמו, מי התחתן ומי בגד במי. מידי פעם הייתה רבה עם בעלה בטלפון. לא, הוא לא באמת בעלה. השיכור שדואג לברוח מנוכחותה כמה שיותר רחוק.

באביב חגגה שבעים ושלוש, חגיגה אמתית זאת לא הייתה. פעם בשבועיים הייתה בוכה שהילדים לא רוצים להיות אתה בקשר, בין בכי למשיכת-אף הייתה ממשיכה לחקור על חיים של אנשים אחרים.
ביום של התאונה היא הייתה במצב-רוח טוב. לרגע לא העלתה בראשה שמישהו ידרוס אותה ברברס באותו היום, זאת התאונה הכי מגוחכת שיכולה לקרות, ועוד למדיום.

 לאנשים שהכירה טוב הייתה מוסיפה את המילה "שלנו" אחרי השם הפרטי. במשך תקופה פנו אליי בשם "מירב שלנו". אחרי התאונה, כשהפסיקה לצאת מהבית, השם שלי קוצר. הפכתי ל"שלנו" בלי מירב.

נעים מאוד אני שלנו.

                                                                          מירב נתן




 
אבל מי אני באמת?

בלונדינית (שזה תמיד עוזר בחיים),
בעלת חמלה לחיות פצועות,
לא מזרחית אבל גם לא אשכנזית,
תל-אביבית עם שורשים של בת-ימית,
כותבת שירי ילדים אבל גם שירי זימה,
מפרסמת מותגים אבל קונה בחניות קטנות,
טומבוי שיודעת ללכת מצוין על עקבים,
אוהבת ריאליטי ומכורה לדוקומנטרי,
קוראת ספרים אבל גם נהנית ממגזין נשים.

אוהבת אנשים, בעיקר חכמים.



 








 

webix.biz - בניית אתרים בחינם